שלפוחית רגיזה: יש תקווה!

מהי שכיחות התופעה?

התופעה שכיחה בקרב שליש מהנשים; כל אישה תסבול מהתופעה בשלב כזה או אחר בחייה, בדרגות חומרה שונות. נשים מעל גיל 50 יסבלו יותר מקושי בהתאפקות. ב-90% מהמקרים – איננו יודעים מה הסיבה לכך. מדובר בתופעה שהמדע טרם הצליח לפצח. בקרב 10% מהסובלות, מקור התופעה הינו במחלות נוירולוגיות (טרשת נפוצה, פרקינסון ועוד).

עד כמה התופעה פוגעת באיכות החיים?

הפגיעה באיכות החיים של נשים, הסובלות משלפוחית רגיזה – ניכרת בכל גיל ובכל שלב בחייהן. נשים הסובלות משלפוחית רגיזה מעידות כי חייהן השתנו ללא היכר. לעיתים, ניתן לשמוע על נשים שבוחרות את מקום הבילוי שלהן – לפי השירותים הציבוריים הסמוכים. נשים אלה נמנעות מטיולים ומיציאות ממושכות מהבית.

ישנן נשים שמתביישות – ולכן אינן פונות לטיפול, אלא מסתפקות במוצרי ספיגה. נשים שהתגברו על מחסום הבושה ופנו לייעוץ רפואי – חוות הטבה משמעותית בחייהן.

האם לא ניתן לעבור ניתוח – ולגמור עם הבעיה “אחת ולתמיד”?

יש לקחת בחשבון שלושה גורמים:

1. כשניגשים לטפל בשלפוחית רגיזה – חייבים להבין שאין פה קסם ניתוחי. במקרה שהאישה סובלת מבעיה אחרת במערכת השתן, מלבד שלפוחית רגיזה – היא עשויה לעבור ניתוח. עם זאת, הניתוח לא יפתור את בעיית השלפוחית הרגיזה.
2. לפני טיפול, יש לשלול דלקת בדרכי השתן, אשר עשויה “לחקות” את פעילותה של השלפוחית הרגיזה.
3. חשוב לוודא כי האישה עברה בדיקה על ידי אורוגניקולוג, בחצי שנה האחרונה.

לאחר שמוודאים ומבינים את שלושת הגורמים הללו – ניתן לגשת לטיפולים עצמם.

איך מטפלים בשלפוחית רגיזה?

טיפול התנהגותי – חינוך השלפוחית מחדש

1. להקדים את השלפוחית: הליכה לשירותים, לפי השעון – ולא לפי הדחף; הקפידו לשלוט בזמנים של מתן השתן. אם בכל שעתיים אתן מרגישות את הדחף לרוץ לשירותים, עליכן “להקדים תרופה למכה” – וללכת חצי שעה קודם, באופן יזום – ולהתרוקן בשירותים.
2. תרגלו חיזוק שרירי רצפת אגן באופן יומיומי: חיזוק שרירי רצפת האגן תואר (לראשונה) כמטפל בדליפת שתן במאמץ – אך הוא נמצא גם כמסייע לנשים הסובלות משלפוחית רגיזה.

טיפול תרופתי – כשהטיפול ההתנהגותי אינו מספיק

לאחר שניסיתן את הטיפול ההתנהגותי – והתוצאות אינן מספקות – כדאי לבדוק את האופציה התרופתית (כמובן, בהתייעצות רופא מומחה). לרוב, האופציה התרופתית – מובילה להטבה משמעותית. מטרת הטיפול התרופתי הינה לאפשר להגדיל את מרווח מתן השתן – ולהפחית את הדחף להשתין.

עד לאחרונה, הטיפול התרופתי התבסס על טיפולים ממשפחת ה”אנטיכולינרגיים” (וסיקר, טוביאז, דטרוסיטול). תפקידן של תרופות אלה לעכב את ההתכווצויות הבלתי רצוניות של שריר השלפוחית – ולצמצם את תדירות ההשתנה הלילית. הטיפול יעיל, אך השימוש בו כרוך לעיתים בתופעות לוואי – המביאות להפסקת הטיפול בקרב כמחצית מהנשים.

טיפול נוסף הינו הבטמיגה, ממשפחת הבטא 3 אדרנרגיים, שמסייע לשמור על איכות חייהן של הסובלות מהתסמונת, מעצם היותו טיפול הגורם לירידה בלחץ התוך-שלפוחיתי, שמפחית את תדירות ההתכווצויות של השלפוחית.

הטיפול מביא לשיפור ניכר באיכות החיים בקרב שני שליש מהמטופלות; ובדרך כלל, אינו כרוך בתופעות לוואי. התרופה אסורה לשימוש בקרב נשים שסובלות מלחץ דם גבוה ובלתי מאוזן. הטיפול ניתן במשך 3-6 חודשים – ואז מבוצעת הערכת מצב.

לסיכום: שלפוחית רגיזה היא אמנם מצב מאוד שכיח – אך אסור לקבל אותו בהכנעה. כיום קיימים פתרונות טובים ויעילים, ולכן חשוב לא להתייאש ולנסות את מכלול הפתרונות.